החלטה בתיק בש"פ 3332/05

א.        זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת אהד) מיום 3.4.05 בעיון חוזר (ב"ש 90627/04), לפיה נדחתה בקשתו של העורר לשחרור ממעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו בתפ"ח  40263/04.

ב.        ביום 27.9.04 הוגש נגד העורר ושני אחרים כתב אישום, בו יוחסו לו עבירות של סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע, גרם חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תגרה במקום ציבורי, החזקת סכין שלא כדין וניסיון לתקיפה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי חוק העונשין תשל"ז-1977. כתב האישום תוקן (בשלישית)  בעקבות הסדר טיעון שבגדרו הודה העורר והורשע. לפי כתב האישום המתוקן, ביום 6.9.04, בעקבות סדרת אירועים קודמים, קשרו העורר ואחרים קשר לסחיטת המתלונן. הם פגשו את המתלונן בפארק בתל אביב. בהמשך הוכה המתלונן ונלקחו ממנו חפצים וכספים, אך העורר אינו מואשם בנטילת נכסים לשם סחיטה, בה מואשם נאשם אחר. באישום נוסף נטען, כי העורר, יחד עם אחרים, קשרו קשר לתקיפת חבורה יריבה שהיתה קשורה למתלונן, וביקשה לרשת את מקומו במכירת "גז צחוק" בכניסה למועדונים. נטען, כי ביום 8.9.04 קבעו החבורות היריבות, ובכללן העורר, "מפגש בירור" בפארק. במהלך הפגישה התפתחה תגרה, הוחלפו מהלומות ודקירות סכין, ובשלב מסוים נשלף אקדח ונורו יריות. בסוף התגרה אושפזו שני מעורבים, האחד פצוע ירי במצב קריטי, והשני פצוע דקירה. באישום שלישי נטען כי במהלך בריחתם מהתגרה המתוארת באישום הקודם, זיהו העורר וחבריו את רכבו של המתלונן ובו בני החבורה היריבה, חסמו אותו ברכבם, ויצאו לעברו כשברשותם סכין. בשלב זה שלף אחד הנוסעים ברכב אקדח, הצמידו לשמשה הקדמית וירה שתי יריות, מירי זה נפצע העורר באורח קל בצווארו.

ג.        עם הגשת כתב האישום התבקש בית המשפט לעצור את העורר, יחד עם עשרה מעורבים אחרים שנגד חלקם הוגשו כתבי אישום נפרדים, עד תום ההליכים. ביום 28.11.04 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה. נקבע כי גם אם תתקבל טענת העורר שלא לקח חלק באלימות, די בנוכחותו באירועים כדי להטיל עליו אחריות. זאת מעבר לעובדה שמסר גרסאות סותרות ביחס לנסיבות פציעתו. נקבע כי שחרור העורר לחלופה עלול לסכן את שלום הציבור בכלל, ואת שלום המתלוננים בפרט. שני נאשמים שוחררו למעצר בית.

ד.        על החלטה זו הוגש ערר בפני, בו טען בא כוח העורר הן ביחס לדיות הראיות והן ביחס לאפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לא אדרש כאן לטענות בדבר הראיות, שכן כיום אנו מצויים לאחר הרשעה. במישור האישי נטען, כי לעורר, שבעת מעצרו שירת שירות סדיר בצה"ל, אין עבר פלילי, וכי משפחתו - שעברה להתגורר בשכונה אחרת על מנת לשקמו - התלכדה בעקבות הפרשה סביב הרצון לסייע לו. נתבקשה חלופת מעצר.

           לאחר שעיינתי בחומר ובטענות הצדדים, החלטתי ביום 15.2.05 כי יש מקום להזמין תסקיר מעצר לגבי העורר, כדי לקבל תמונה טובה יותר באשר לו - האם המדובר במעידה, ולוא גם קשה, או במסוכנות המונעת חלופה - וזאת מבלי לטעת תקוות שווא. נקבע, בלא נטיעת מסמרות, כי התסקיר יונח בפני בית המשפט המחוזי, שיחליט בעקבותיו באשר להמשך.

ה.        בעקבות החלטה זו, הונח ביום 7.3.05 תסקיר מטעם שירות המבחן בפני בית המשפט המחוזי, בגדרי בקשה לעיון חוזר, ובימים 16.3.05 ו-28.3.05 הונחו בפני בית המשפט שני תסקירים משלימים לו. מן התסקירים עולה, כי מדובר במשפחה נורמטיבית, וגם לעורר יכולת ומוטיבציה לתפקוד נורמטיבי, כוחות נפשיים ורצון לבנות את עתידו; חלה בנאמר הפחתה ברמת הסיכון במצבו. התסקירים המליצו על חלופה של מעצר בית בפיקוח הוריו.

ו.        בה בעת הגיעו העורר והמשיבה להסכמה ביניהם על הסדר טיעון, שבמסגרתו תוקן כתב האישום ביום 14.3.05 והוסרו ממנו עבירת החטיפה לשם סחיטה וחלק מהותי מן האישום הראשון. העורר הודה - כאמור - בכתב האישום המתוקן והורשע בו ביום על פי הודאתו. הטיעונים לעונש עומדים להישמע ביום 17.4.05.

ז.        בית המשפט המחוזי קיים ישיבות אחדות בנושא המעצר. בישיבה מיום 17.3.05, לאחר הסדר הטיעון, נקבע, בין היתר, כי בשל הרשעת העורר, הוסרה חזקת החפות ממנו והשתנו הנסיבות שהיו קיימות בעת הדיון בערר. יחד עם זאת ציין בית המשפט כי לעורר אין רישום פלילי בעברו, והפנה להשלמת תסקיר המבחן בעניין מסוכנות העורר. בישיבתו מיום 3.4.05 החליט בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת העורר לעיון חוזר. בית המשפט קבע, כי נוכח הודאתו של העורר בכתב האישום המתוקן וסמיכות המועד של שמיעת הטיעונים לעונש, אין מקום להורות על שחרורו של העורר.

           בערר בבית משפט זה נתבקש בית המשפט להורות על שחרור העורר בתנאים מגבילים ולאפשר לו יציאה לעבודה בפיקוח אביו, כפי שהומלץ גם על ידי שירות המבחן. עוד טוען העורר, כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא התייחס בהחלטתו לתסקירי המבחן, למרות שהזמינם, ובכך שלא דן בשאלת מסוכנותו של העורר. לטענת העורר טעה בית המשפט קמא טעות משפטית בכך שהביא בחשבון את הצפי לסיום קרוב של ההליך העיקרי כשיקול בהליך מעצר.

ח.        (1)    בדיון טען בא כוח העורר, כי אין מקום שתעמוד לרועץ לשולחו הודאתו והכרעת הדין, שהרי אילו רצה היה ממשיך בכפירתו ובהוכחות, ועל פי התסקירים היה משתחרר בערבות ומגיע לשלב הכרעת הדין - אף אם באותו שלב היה מודה - כשהוא משוחרר, דבר שעלול היה להשפיע על התייחסות בית המשפט הגוזר את הדין. המצב שנוצר משמיע, לדעתו, עירוב בין הליך המעצר להליך העיקרי באורח שיפגע בזכויות שולחו במובן זה שיגיע מן המעצר אל גזר הדין, בעוד הוא מבקש - למשל - לטעון לאי הרשעה, או לעבודות שירות. כנטען, יש בכך גם מעין "כבילת ידיו" של בית המשפט הגוזר את הדין, וזאת חרף העובדה שהתסקירים הנוגעים לעורר כולם חיוביים, והוריו נכונים לעשות כל הניתן.

(2)      בא כוח המדינה טען, כי אין לדעת מה היו פני הסדר הטיעון אילו היה העורר משוחרר. בינתיים הודה והורשע, ולכן משתנים האיזונים ונוטים לרעתו של נאשם שהורשע, והפגיעה שעניינה הגבלת החרות קלה יותר מאשר לגבי אדם הנהנה מחזקת החפות. מכל מקום, השאלה היא אם יש מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא בעילה של אי סבירות, ולדעת המדינה התשובה אינה חיובית.

ט.        אכן, תיק העיון החוזר נקלע לסיטואציה מורכבת במידת מה. הדעת נותנת - כך דומני - כי צריך היה להתקיים סיכוי טוב לשחרור לחלופה, נוכח האמור בתסקירים, וזאת בגדריו של "מסלול הליכי המעצר", הן נוכח העבר הנקי, הן נוכח החלופה הראויה והמשפחה התומכת; ועם זאת, בינתיים הודה העורר בכתב האישום המתוקן והורשע, ובגדרים אלה אכן נעה במידה מסוימת נקודת האיזון. ראו בש"פ 678/05 צרפתי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) והפסיקה המובאת שם באשר לתוספת המשקל של ההרשעה בעריכת האיזונים, אף כי השיקולים הבסיסיים בענייני מעצר בעינם. ההליך בפני התקיים שבועיים לפני הדיון הקבוע לגזר דין, ותוך סיכוי כי גזר הדין יינתן בסמוך מאוד לכך. לכן אין מנוס מייחוס משקל לעובדת ההרשעה, שהדין עומד להיגזר בעקבותיה. לא יהא זה מן המידה, משהורשע העורר בעבירות שאינן פשוטות ויש בהן חומרה, להחליט בשלב הזה ולעת הזאת על שחרורו ממעצר.

י.        עלי להתייחס, עם זאת, לטענתו של בא כוח העורר, באשר ל"פעפוע" בין ההליך העיקרי להליך המעצר. אציין, כי אין לי ספק שבין שיקוליו של בית המשפט הדן בתיק לגופו לא תהא כל עיקר השאלה אם בא העורר אל גזר דינו מן המעצר או מחלופת מעצר, והוא יעשה מלאכתו על פי הנתונים, העבירות, הטיעונים והתסקירים ככל משפטם וחוקתם. זכויות העורר לא ייפגעו, איפוא, וגם לא האינטרס הציבורי.

יא.      בנסיבות, אין בידי איפוא להעתר לערר.

           ניתנה היום, ג' בניסן תשס"ה (12.4.2005).

ש ו פ ט

       /עכב

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: